היתה המולה רבה ברחוב. בהתחלה נשמע קול התנגשות, ומיד אחר-כך
אנשים צועקים, וצופרי אמבולנסים ומשטרה. בשלב כלשהו החלו
להישמע פיצוצים, אולי יריות, ושוב צעקות. עכשיו שקט. נראה
שהתנועה ברחוב הדלדלה.
אתמול בערב ירד גשם, ואנחנו חיכינו שהתנור יחזור מתיקון. בא
אלי חבר לקחת את המכשיר לתיקון, וסיפר על ההתפתחות בחוץ. לא
משהו לשמוח ממנו. ישבנו ודנו במצב, סמוכים לשולחן ושותים קפה.
אני הייתי אופטימי, הוא היה עצוב. חשב אולי הגיע הזמן שנעשה
משהו בנוגע למצב, ואני הרגעתי אותו, ושוב חזרתי על דעתי שפשוט
יותר לשכוח מהכל. קול טפטוף הגשם התחזק ואנחנו הקשבנו לקול.
ברק הציף את החדר, אני הרמתי ידי וסימנתי עם האצבעות שלוש,
וקול רעם נשמע. החבר חייך, והרים את התנור מהרצפה. כדאי
שאסתלק, אמר. החזרתי חיוך. תשכח, תשכח מהכל. והרגשתי חכם
במיוחד.