[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורית צוקר
/
התיקבה

הנני מביטה. נמשכת גם נחרדת לנוכח הזוועות,
אך בלבי עוד מנצנצת תקווה.
השלהבות אשר אכלו וצחנת הגופות המתקתקה,
נפשי לבטח עוד תדע אהבה.
תפארת הקדמה מותירה אחריה עקבות חורבן והרס
ועודני מאמינה בישויות עליונות, אביונות, רעיונות
של הגות ודעת, במחנות משותפים, בעצמי ובזכותי לקיום.

מחזה סתרים נגלה אל נפשי הרצוצה
ובו הרוחות היו מרקדות, מקפצצות בשובבות.
רגע אחד מטרידות את מנוחתו בת מאות השנים
של האבק שהצטבר על תלי הגולגלות, ובמשנהו,
שורקות ומציצות בעליצות מתוך ארובות העיניים הפעורות.
ובעוצמי את עיניי, הרוחות הזכות, כה ילדותיות, היו מבקשות
להמשיך לשחק ומדרדרות אחת.. משתתקות לרגע בכדי לייחד
את צליל הנקישות החלולות..
עיניי נקרעות לרווחה מחמת הבהלה.
ובן רגע שבות הרוחות לסורן
הפורע והמנשב.
דרושים הרי שני פתחים כדי ליצור משב וזו אני, אני זו שפתחה את
הדלת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זהו, אחד לא
מספיק?
מה אני? מכונה?



-בעקבות הבקשה
החוזרת לסלוגן


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/04 22:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורית צוקר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה