אוקיי, הכל מוכן.
אני מודעת לעובדה שהתחלתי עניין שאין לי מושג איך לסיים אותו,
אבל מזל יש לי הרבה, ברוך השם. יהיה בסדר. אני יודעת שזה יהיה
בסדר. טפו טפו.
טפו.
אני רק צריכה לעשות קצת מדיטציה, להרגע. Breathe in, breathe
out. כמו בסרט. אני קראטה קיד. אני כל יכולה. ואני יכולה לעשות
גם את זה.

מריצה את החודשיים האחרונים בראש, והכל נראה מוטרף לגמרי. לפני
חודשיים, ישבנו אורי ואני וראינו את High Fidelity. אחלה סרט.
ואחר-כך דיברנו עליו ועל ג'ון קיוזאק שעשה כמה סרטים ממש
קולים, אבל גם כמה זוועות (למה Serendipity? למה?). ואז איכשהו
דיברנו על זה שצריך לראות עוד פעם את Grosse Pointe Blank, ואת
"להיות ג'ון מלקוביץ'". וראינו אותם שוב. ואז אמרתי שאת
"הנוכלים" אני גם זוכרת כסרט טוב, וראינו גם אותו. ג'ון קיוזאק
נראה שם ממש כמו ילד קטן. משעשע.
אני חושבת שהדברים התחילו להיות יותר רציניים כשהחלטנו לראות
את "מגדל פיקוח". משם - הדרך ל"קון אייר" הייתה קצרה. אורי שם
את הגבול שם, אבל אני לא משאירה עבודה חצי-גמורה - והמשכתי
לראות לבד. נכנסתי ל-IMDB, מצאתי את כל הסרטים שהוא אי פעם
שיחק בהם - וראיתי את כולם.
ו-כן. גם את Serendipity.
סיפרתי את זה לאורי, והוא היה ממש מודאג. "הילה,", הוא אמר לי,
"להיות מכורה לסרטים זה דבר אחד, ולהיות מכורה לג'ון קיוזאק זה
דבר אחר". אורי הביט בי בדאגה "וזה לא דבר טוב".
הוא צודק, הוא צודק. אני יודעת שהוא צודק.
אבל יש דברים גרועים יותר מלהיות מכורה לשחקן מוכשר שעשה סרטים
מצויינים. הייתי יכולה להיות מכורה למייקל ווארטן, זה מ"זהות
בדויה", ואני לא. אני לא במקום הנמוך ביותר. אני מוכנה להודות
שאולי אני בדרך לשם, אבל אני עוד לא שם.

אז הנה אני מוצאת את עצמי אחרי איזה חודש, וראיתי כמעט את כל
הסרטים שלו (והוא עשה הרבה סרטים). ומה עכשיו? לראות את כולם
עוד הפעם? דיברתי עם אורי והוא אמר שאני צריכה להתייעץ עם בעל
מקצוע.
אז הלכתי שוב לסמכות המקצועית ביותר - IMDB - וחיפשתי קישורים
לראיונות איתו. הוא עושה רושם של בחור חכם. צפוי. וליד
הראיונות היו תמיד תמונות שלו. הוא חמוד גם שם. חשבתי לעצמי
שאם הוא נראה לי חמוד ב"ג'ון מלקוביץ'" אז אני בבעיה רצינית.
ואז ברדיו השמיעו את "רנה" של אריאל הורוביץ.  


אז איך מגיעים אליו?
שלחתי שאלה לאורי ב-messenger, והוא אמר שיהיה לי יותר קל
למצוא את בין-לאדן. אבל אורי הוא בחור, מה שאומר שהוא חושב
בהגיון על דברים כאלה - ואני לא נותנת להגיון להפריע לי.
מה שצריך לעשות במקרים כאלה זה לברר על איזה סרט הוא עובד
עכשיו, ולהגיע לאיזור. למזלי, הוא מצלם סרט באי סקיי
שבסקוטלנד, אז אפילו כרטיס הטיסה יהיה לא יקר מדי. עוד סרט
שמבוסס על ספר של ניק הורנבי. בטח יהיה סרט טוב.
קיבלתי אישור לחופשה של שלושה שבועות מהעבודה ונסעתי.
הגעתי לכאן לפני שבוע.

עכשיו אני במלון, מתכוננת לצאת ולהביא קצת אוכל. ג'ון מסתכל
עליי ויודע שאני אחזור עוד מעט. לא נעים לי לקשור אותו כל פעם
שאני יוצאת, (וכל פעם אני מפחדת שהאקדח יפול לי מהיד, והוא
יחטיף לי מכות ויברח), אבל אין לי כל כך ברירה. הוא לא מרוצה
מהמצב, ואני אובדת עצות - מנסה להסביר לו כל הזמן שאנחנו
דומים, שרק יקשיב לי רגע, שינסה להבין. אבל האנגלית שלי יוצאת
שבורה, והוא עצבני כל-כך. אז אני עושה הפסקת מדיטציה, ומציעה
לו להצטרף. הוא אומר לי "oh, fuck you", ומגלגל עיניים למעלה
כשאני צוחקת מבחירת המלים. Breathe in, breathe out. מה לעזאזל
אני עושה עכשיו?

פתחתי את המחשב הנייד וכתבתי לאורי.
"?ok, I got him. What next". אורי לא הבין בהתחלה (וגם לא
סיפרתי לו הכל בהתחלה), וכשהוא הבין, כתב לי
"you crazy bitch. Do not do anything. See you soon". ועלה על
המטוס הראשון כדי לפגוש אותי.

מה זה עוזר? אורי יושב, מסתכל על השטיח, ומחזיק את הראש בידיו.
הוא מניע את הראש בתנועת "לא" איטית ואומר "אני לא מאמין. אני
פשוט לא מאמין". "טוב, זה לא עוזר לי" אני אומרת לו. ג'ון נראה
מודאג, ואני מנסה להרגיע אותו - שולחת יד לעבר הכתף שלו, והוא
מתכווץ. לא יעזור כלום.
אורי מרים מבט ואומר לי "אני לא מאמין שחטפת אותו, ואני לא
מבין איך הצלחת". אני מראה לו שוב את האקדח, והוא צועק עלי
שאסלק אותו.
אורי קם, צועד בחדר הלוך ושוב, מסתכל עליי, מסתכל על ג'ון,
ושוב מסתכל עליי. "טוב, תצאי מפה". "מה?" אני שואלת, מופתעת,
"מה זאת אומרת לצאת?". "תצאי מפה עכשיו. תחזרי בעוד שעה וחצי.
יהיה בסדר.". "מה יהיה בסדר?", אורי מלחיץ אותי. "הילה," הוא
אומר, מנסה לשמור את העצבנות בפנים, "אני ברגע זה "the wolf"
בשבילך. עשית בלאגן, ואני פה לתקן את זה. זה לא יעבוד אם לא
תעשי מה שאני אומר לך. תצאי מפה עכשיו. ותשאירי פה את האקדח.
לא צריך שיתפסו אותך דווקא עכשיו. גם ככה מחפשים אחריו כבר
שבוע."
"אתה לא תפגע בו, נכון?". ג'ון מזהה נכון את המבט שלי וצועק
אלינו "?!what the fuck are you guys going to do". אני מנסה
לחייך אליו, ואורי דוחף אותי החוצה מהחדר. אני מספיקה לשמוע את
אורי אומר לו "?so, what are we going to do with you", ואני
פוחדת.  אני רצה החוצה מהמלון. אני הולכת לראות סרט בקולנוע
שליד המלון, וכשאני יוצאת מהסרט כבר חושך ויורד עליי גשם.
אני נכנסת לחדר, ואורי שם, רואה טלוויזיה. ג'ון לא שם.
אני לא יודעת מה אורי אמר לו, מה קרה שם. הוא לא היה מוכן לספר
לי.

באותו ערב כבר היינו על המטוס בחזרה ארצה.
ג'ון סיים את הסרט בסקוטלנד וחזר לארה"ב. הפסקתי לשאול את אורי
מה קרה אז. אני קצת מקווה שיום אחד ג'ון יעשה על הסיפור הזה
סרט, ואני אגלה.
אני חושבת שג'ניפר גארנר מתאימה לשחק את התפקיד שלי.