מאז שיוחאי זכר את עצמו, הוא רצה לכתוב סיפורים קצרים. תמיד
בגן הגננת הייתה שואלת את הילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו
גדולים, דוד היה אומר שהוא רוצה להיות מלך, רינת רצתה להיות
דוגמנית, מושיקו היה אומר שהוא רוצה לעבוד במפעל לייצור
מכוניות כמו אבא שלו, ולין רצתה להיות זמרת.
רק כשהיו מגיעים ליוחאי הוא תמיד היה אומר שהוא רוצה לכתוב
סיפורים קצרים, כל הילדים היו מסתכלים עליו מוזר, יאיר שחשב את
עצמו לילד הכי חכם בעולם בערך או לפחות בגן, היה מסתכל עליו כל
פעם בבוז והיה אומר שלבחור כמו יוחאי אין סיכוי להתפרנס מכתיכת
סיפורים קצרים, כי גם ככה אין לזה ביקוש בשוק היום וצריך להיות
מוכשר מאוד בשביל להצליח בתחום הזה. יוחאי לא ידע כל כך מה
פירוש המלה להתפרנס וגם לא הבין מה הקשר לשוק, אבל הוא הבין
שיאיר לא אמר לו משהו טוב, ומאחר שיאיר היה ידוע כילד חכם הוא
לקח את זה די קשה.
וכך עברו שנים ויוחאי דאג להדחיק את החלום מכיון שפחד שיאיר
צדק ולכן כל פעם שדבר כלשהו שקשור לסיפורים קצרים עלה לו לראש
הוא שלח אותו עמוק לשולי תודעתו. אבל הדבר המוזר הוא, שיוחאי
לא הצליח לברוח מזה, זה התחיל בקטן, הוא היה רואה סרט או
תוכנית בטלוויזיה ופתאום היה מקבל רעיון לסיפור וכמה שהוא ניסה
לא לחשוב על זה העניין רק התגבר. הוא הכיר למשל איזה מישהו
שקוראים לו כוכי, וכבר היה לו רעיון לסיפור, או ראה איזה צינור
זרוק ברחוב ופתאום שני דפים כתובים כבר היו לו מול העיניים.
בכל מקרה, יוחאי החליט להיות רואה חשבון כשגדל, הוא למד קשה,
הוציא ציונים טובים באוניברסיטה, החל לעבוד וגילה שהוא מאוד
נהנה מלהיות רואה חשבון. פעם אחת הוא גם פגש איזה בחור באיזה
פאב והם התחילו לדבר על סיפורים קצרים ויוחאי סיפר לו המון
סיפורים שרצו לו בראש, על גמדים עם פחיות בירה גמדיות ועל מלך
יווני בשם אדאון, והבחור שהציג את עצמו בשם אתגר אמר לו
שהסיפורים מוזרים מאוד ולא נראה לו שאנשים היו אוהבים אותם,
ולכן טוב שהוא לא המשיך בכיוון הזה, אבל הוא אישית ישמח לשמוע
עוד סיפורים כאלה כמובן רק בשביל לעזור ליוחאי לפרוק את הנטל
הזה כי הוא מתאר לעצמו כמה זה בטח קשה לשמור את הכל בפנים רק
עם עצמו...