|
זה מסוג הדברים האלה שאתה אף פעם לא יודע אם אתה אמור לקרוא?
זה לא מיועד לך אבל בסוף, בסוף תמיד אתה קורא. מה כבר יכול
להיות הכי גרוע? זה עדיף על הספק, החוסר ידיעה.
זה מעניין. בטח שזה מעניין. אפילו שזה לא לך. ובסוף אתה תמיד
קורא... כי זה מעניין.
אז גם אני קראתי. זה התחיל ב"קטנה שלי" ונגמר ב"יש לנו מזל שיש
לנו אותה". אותי הוא מתכוון. יש להם מזל שיש להם אותי. זה
התחיל במין נימת קינאה שלי אבל לא ידע איך להסתיים.
הוא כתב לה שאני באמת אוהבת אותה. באמת אוהבת אותה כמו שהיא
אותי. לא ידעתי איך לסיים את זה, באיזה נימה
שמחה? |
|
|
אמש התקלקל לי
הקוטג' במקרר.
בצר לי פניתי אל
אשתו של ידידי
ורעי המלומד
אמנון ז'קונט,
למען תעוץ לי
עצה.
העיפה ורדה מבט
אחד באותו קוטג'
וצווחה:
תזרקי אותו!!
אני, שמחתי על
העצה הנבונה.
אבל אמנון אמר
שהיא פשוט לא
יודעת להגיד
משהו אחר.
אפרוח ורוד,
תזרקו אותו כבר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.