הקיץ כבר כל כך קרוב, היא יכולה להרגיש איך השמש  מתקרבת אליה,
מלטפת בעדינות את קצת אפה, מבהירה את שיער הנחושת שלה, מעלה
שיזוף עדין על עורה החיוור.
הימים מתארכים, ואת אווירת החופש כבר אפשר להריח, כמעט אפשר
להריח, לטעום.
הזיכרונות של שנה שעברה (בעיקר הזיכרונות הטובים), ממלאים כל
פינה בה הגשם הספיק להתייבש.
הרוח מתחלשת, מלטפת רגליים חשופות תחת שמלת קיץ עדינה
ומתנופפת, בערב חמים.
החופש... החיוכים מתרחבים, אנשים נוחים ונעימים יותר, הרצון
לרוץ ולהרגיש את החול החם בכפות הרגליים, השיחרור, המותרות,
הנעורים, ההתבגרות- הכל יותר קרוב עכשיו.
העננים מתרחקים, משאירים שמיים צלולים או שזורים במעט ענני
כבשה קטנטנים כמו עדר שמתכונן כמונו, לקיץ.
כל הבית ספר שבעולם לא יכול להחליש את התחושה הזאת, לזרוק את
הספרים ולנסוע לים, לטייל, לבומבמלה (!!!).
אך מעל הכל, ריח אהבת הנעורים, שמלוות בהמון טירוף, הרפתקאות,
שיחרור ושמיים-צלולים-מלאי-כוכבים-בכנרת-עם-שק-שינה-אחד.

קיץ...