גל הרפז / בריחה |
אל אהוביי המחכים לי בחוץ בשתיקה
כשדמעה ארוכה עמוקה ודקה
זולגת בשקט על לחי רכה
ועוקבת אני אחרי עין שואלת
כתף בליטוף ונשיקה מעגלת
חשה גודלו של אובדן זיכרון
ואין דעת צלולה
עד שיכרות וכליון
ומתוך האי-שם, הדכדוך והשאול
אני שבה קרועה לעצמם כנחשול
חזרה לחזה, אל הלב בכל כוח
ולעולם,
לעולם יותר לא לברוח
כך מעומק השקט הטוב, היקר
שומעת קולו של ההרס המר
ויודעת כי לא אוכל עוד לשכוח
את שטמון בתוכי ומושך בכל כוח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|