דוד מנדלבאום / אהובתי עולה בלהבות |
למצוא בה קצת נחמה
מדון, ריב, מהומה
כמו בחוץ, משקעים בנשמה.
הסערה גוררת שקט חלול
קלוש, רפה ובצער מהול
לצלול בו אינני יכול
כי מכורתי צבועה לבן וכחול.
השלג עוצר את הזמן
מכסה הכל במעטה לבן
אין כעת, אין חדש, אין ישן
אני עף בחלומי על ענן
(בחלומי)
הבטתי לארץ כמו ציפור ממעופה
ראיתי את אש התמיד ועגלה ערופה
אך ארוכה ומרפא לי, טובה מתרופה
יחידתי, הורתי, אהובתי היפה.
.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|