"בטח מותק, בטח"
הוא אומר ומיישר לה קמט בחצאית.
מושך לה קצת את החולצה לאחור
כדי שאחרים יהנו פחות מן המחשוף
שממנו היא מנדבת קצת יותר ממה שהתכוונה.
"מה שתרצי", הוא מוסיף, "את זאת שמחליטה".
מחייך אליה בפה סגור
והיא שוב מתבלבלת בגלל שהשפתיים שלו כל-כך נדיבות.
"את לא חייבת לעשות את זה",
הוא מלטף את לחיה עם קצה האצבע
וכל פניה נדרכים באדום של אזהרה שאף פעם לא תראה.
עיניו הן שקט ירוק וחודר.
שקט ירוק ודוקר.
"זה ייתן לך נקודות זכות אצלי. בשביל הפעם הבאה".
הוא לוחש את זה כמעט על אזנה.
כאילו הקול שלו נועד מאז ומעולם רק עבורה.
הוא מרכין את ראשו רק בכל כך מעט,
היא מהנהנת כמעט בלי להרגיש.
נסחפת עם ההסכמה שאין ממנה חזרה.
"בטח מותק, בטח"...