נעל ישנה בפינת החדר,
מונחת שם, מרוטה ובלויה.
לנעל יש הרבה סיפורים לספר,
אבל במצב שלה קצת קשה לדבר.

הנעל הישנה קצת בודדה,
מי יסתכל על נעל כזאת?
הנעל בוכה בדמעות שקטות,
הדמעות של הנעל מאוד יבשות.

הנעל שותקת, מתחבאת בפינה,
לא עוד דמעות מעיניה יוצאות.
הנעל מחניקה עוד יבבה,
והזיכרונות מימים זוהרים מציפים אותה

סיפורים יפים על ימים טובים,
זיכרונות שנחרטו עמוק אי שם.
לנעל הישנה לא יהיו עוד זיכרונות,
הנעל הישנה נזרקת לפח.

(( מוקדש לקייטי, שנתנה לי את הרעיון הכללי.. ))

(( ולא, אין בשיר הזה פואנטה. פשוט... הייתי צריכה לכתוב אותו.
))

25.6.01