הראש מסתובב מסתחרר, כואב כל כך, כאילו שכל הנפח שממלא החומר
שבו כואב לך.
הקירות של המחשבות שלך נסגרים, קרבים עוד ועוד. כאילו שאתה בין
2 הקירות הללו, ומסתכל סביבך, ורואה את הקירות קרבים עליך
ומבין שעוד דקה או שתיים, במקרה הטוב שלוש, אתה כבר לא תוכל
לחשוב את מה שאתה חושב עכשיו, אתה תימעך בין 2 הקירות הכבדים
הללו בלי שבריר שנייה של מחשבה פנימית. לא תוכל לדעת באיזו
שנייה הבאה זה בדיוק יקרה לך, אבל אתה כבר עכשיו מנסה לעכל את
העובדה המחרידה שעוד כמה דקות,
ומאחר ואתה לא יודע מתי זה יקרה, יכול להיות ואפילו סביר מאד,
שאפילו פחות משניות,
הקישוט הבא על הקירות הללו יהיה אתה. |
