מושפעת מהתאורים האלה, פנתה חברת המיחשוב הגדולה לשתי חברות
תכנות עולמיות, אחת בבולגריה והשניה בהודו והחלה להעסיק אותן
בכתיבה של גרסה חדשה לתוכנה הפופולרית שלה. החשש היה שלא ניתן
יהיה להשלים את ההסבה במועד הקשיח והבלתי ניתן לדחיה, של
31/12/99.
בתחילת שנת 1999, עזב שימי את מקום עבודתו והחל לעבוד כמנהל
כספים בבית מלון יוקרתי באזור יום המלח. בית המלון היה שייך
לרשת המלונות של האחים אילון ונחשב למפואר מכולם. האגדה מספרת
על האחים אילון שבאו ממשפחה קשת יום שהתגוררה באורווה חסרת
רצפה בירושלים. יום אחד, רצו שלושת האחים אילון שהתמחו בעבודות
הבנין, להפתיע את אמם לכבוד חג הפסח הממשמש ובא והם החלו לרצף
את קרקעית האורווה. לתדהמתם נתקלו במהלך עבודתם בארגז קבור
באדמה שהיה מלא במטבעות זהב, מה ששינה את מזלם בין שעה ואיפשר
להם לרפד את דרכם ולהשתלט על רשת בתי מלון שהשתרעה מאילת בדרום
ועד טבריה בצפון.
שימי נכנס לעבודתו בחודש פברואר 1999 ומצא את עצמו במרוץ אמוק
יחד עם חנן - איש המחשבים של הרשת במטרה להשלים את עבודת ההכנה
של בית המלון לשנת 2000. ההכנה כללה החלפה של כשלושים מחשבים
בתחנות מכירה, בהנהלת חשבונות, בקבלה, בביקורת ובמחסנים.
בישיבת ה"בריפינג" שקיים כל בוקר מנכ"ל המלון מר דודו בראל
למנהלי המחלקות במלון, היה נהוג לעבור על פרטי תוכנית הארוח
היומית ולוודא שכל דבר ידפוק על פי המתוכנן. כל ישיבה כזו כללה
באופן קבע גם קרב תרנגולים עקוב צעקות בין משה מנהל אגף מזון
ומשקאות למשה מנהל המחסן. כל בוקר התחלף נושא המריבה, רק
המריבה עצמה לא השתנתה. דודו בראל, מודע לעוצמתו, הרשה לקרב
להמשך שלש דקות בדיוק לפני שקטע אותו בתיקו חסר פניות והמשיך
בישיבה הרגילה מתעלם מהפרצופים הסמוקים של שני המוישה. כך כל
בוקר, עד לאותו יום ראשון בדצמבר שבו עלתה לראשונה לדיון
תוכנית "חגיגות האלף" שאמורה היתה להאפיל על כל החגיגות שנערכו
במלון החדיש, עד לאותו יום. בראל פנה לאופיר השף וביקש ממנו
להכין תפריט עשיר בתבשילים מלכותיים יוצאי דופן. המלון היה
אמור להסגר בערב המופע ולקיים את החגיגה לאורחיו בלבד בתוספת
מזדמני חוץ שישלמו מאות שקלים תמורת כרטיס כניסה למופע. לכבוד
הארוע, הבטיח בראל להעמיס את הבר במשקאות יקרים מאד ויוצאי
דופן. את המוזיקה למופע תספק להקת "השברירים" ממרכז הארץ
שמורכבת מרקדנים וזמרים מופלאים אולם גולת הכותרת בלי שום ספק
תהיה רקדנית הבטן הידועה "ברוריה". ברוריה, זו היתה ידועה בכל
רחבי הארץ, מאות רדפו אחריה יומם ולילה משתדלים כל רגע להיות
אלה שמדביקים לה על המצח או בחריץ חזה המפואר, שטרות בני 20
ו-50 דולר לקול מצהלות ההמון המזיע.
המסיבה הגדולה היתה אמורה להתרחש בדיוק ב 31/12/1999 כאשר בשעה
הקריטית שהיא גם שעת המבחן של כל המחשבים והמערכות, אמורה היתה
"ברוריה" לפרוץ לרחבת לובי המלון, עטופה בשבעת צעיפיה ובליווי
מוזיקה מצרית כבדה לשכר את חושי האורחים. במקביל לתוכנית
המסיבה שהלכה וקרמה עור וגידים, ערך שימי את תוכנית הפעולה
הצבאית של שינוי מערך המיחשוב והתוכנות, בדק את כל האופציות,
עשה ניסויים בקידום תאריכי מחשב וצפה במתח רב להתגשמות האסונות
החזויים.
לקראת היום והלילה האחרונים בשנה, דאג שימי לקבל חדר עבורו
ועבור אשתו. המלון היה מפוצץ מאורחים. כמו בכל ארוע חגיגי,
דאגה משפחת אילון, על כל צאצאיה מכל הסניפים בארץ להגיע למלון
ששמש ספינת הדגל מבין מלונותיה בארץ. הם ירדו בצוותא למסיבה,
מלווים בנשותיהם הכבודות עדויות בתכשיטים עמוסי זהב ואבני חן.
בשעה 22:00 התחילה מסיבת סוף האלף כשתזמורת "השברירים" מתעלה
על עצמה וסוחפת את הקהל לריקודים סוערים. דודו בראל, אסף סביבו
את בכירי עובדיו והזמין להם משקאות חריפים וביניהם בקבוק "רמי
מרטן" יקר ערך. שימי ערך מספר גיחות לעבר חדר השרתים שמוקם
מאחורי מרכזית הטלפונים של המלון. בשעה 23:45 לאחר שיחה
טלפונית עם חנן - מנהל המיחשוב, נפרד מאשתו לזמן לא ידוע
והשתכן בחדרון השרתים הקטן ממתין לגרוע מכל. החדר שהיה מעין
גומחה מאחרי חדר המרכזיה, לא העביר את המוזיקה ושרר בו שקט
מחניק שרק זמזום מכשירי היו.פי.אס והדיסקים העיב על שלוותו.
שימי התחיל את הבדיקות האחרונות, שוקע בעבודתו מבלי להבחין
בשעון המתקדם.
בשעה 3:00 אור (עדיין חושך) ליום 1/1/2000, יצא שימי ללובי של
המלון ולא מצא איש. המסיבה כבר הסתיימה והוא נכנס לחדרו, מוריד
בזהירות את נעליו לבל יעיר את אשתו הישנה.
קרני שמש בריאות מפזזות על פניו. הוא פותח את עיניו, מזהה את
עצמו במלון. השעה כבר 09:00. אשתו יושבת במרפסונת - מול הים
ומעיינת להנאתה בעיתוני השבת.
"נו איך היה הריקוד של ברוריה ?" הוא שאל.
"איזה ריקוד" שואלת אשתו.
"מה זה, איך זה - הרי זה אמור היה להיות מסמר הערב"
היא עונה: "לא ריקוד ולא מסמר. בשעה 24:00 בדיוק כשכבו האורות
באולם, צצו בלובי שני רעולי פנים - לקחו מהאורחים את כל
ארנקיהם ותכשיטיהם. בתוך רבע שעה מלאו 4 שקים ונעלמו."
