הם נחטפים בסמטאות עלובות
ברחובות של עיירה מסכנה
תחת אור הפנס השבור, בחלקה העני של השכונה.

הם נקשרים בחבל מחוספס
ונדחפים לרכבים מסחריים
עיניהם נעצמות בחשיכה
לעולם, הם לא שבים.

הם נזרקים בהיכלי ענק
שדות אפורים של תעלות ניקוז
מהרגע שבו הוצמדו למתכת
נאסר עליהם לזוז.
מכות חשמל קצובות
הולמות בגזעי-עץ אדם
והם בוכים דמעות יקרות
לצינורית המותקנת על אפם.

גטו תת קרקעי
בית חרושת לדמעות
הם נעקרו באלימות מן הרחוב
וכעת מצייתים לפקודות.
הם מובלים לארוחת הבוקר
פרוסת לחם ומים חמים
האנשים בחליפות הכהות
מביטים ומחייכים.

גלונים של דמעות מלוחות
מתנקזים לבארות עמוקים
תוצרי הלוואי של עיניים כבויות
מטפטפים לבקבוקים.
ובמדף שלך, גברת
מסודרים באריזות חדשות
בקבוקונים עם תו תקן אורגינל:
נוזל לשטיפת עדשות.

תשטפי את העיניים בדמעות עבדים
זה לא הדם שלך על הבגדים
והדלק שבמכונית, לא רצח את משפחתך
והעצים לא נעלמו סתם כך מחלונך
הפרה לא נשחטה מעולם
ובטח שהיא לא הקיזה דם.

הכל דמגוגיה זולה, כנראה
יללות מתחסדות, שקרים מכוונים
אי אפשר לכוון את האצבע -
אין כאן אשמים.