העיירה היתה כמרקחה. שני המקומונים התחרו ביניהם ומרחו את
הסיפור על שני דפים מרכזיים. סוף-סוף סיפור שלנו ועוד איזה
סיפור. באמצע המדבר בחור קטן כזה, כולם מכירים את כולם ושום
דבר כמעט לא קורה בו, פתאום סיפור כזה עסיסי. עמדו האנשים
והתגודדו בכל פינה. מפה לאוזן נמסרו הפרטים שלא יאומנו. איך
דבר כזה יכול לקרות? משפחה כל כך טובה...

"היי גיל," אמר סיימון. "הבאת לי?"
"כן," אמר גיל, הוציא תקליטור מכיס מעילו ונפנף.
"מה עם מנה משופרת?"
"יאללה, תפסיק להיות סוחר... בוא"
"תשים הרבה חריף ואל תחסוך טחינה."

גיל הוא פריק מחשבים בן 15. מחנכיו מנבאים לו גדולות. הוא אינו
מסתפק במה שהוא לומד בבית הספר ועורך נסיונות רבים במחשב הביתי
שלו. המחשב שלו מהיר בהרבה מהמחשבים של "מרכז המדעים". גיל
מתחבר שעות ל"קאזא" ומוריד משם כל מיני חומרים. בין היתר גילה
את נטיתו של סיימון, מוכר הפלאפל, לסרטי פורנו, והוא מוריד לו
כל פעם סרט תמורת מנה פלאפל. מחניף לו מאד לגיל שאיש כזה מבוגר
מכור ל"שטויות" האלה ומוכן אף לשלם תמורתם.

סיימון הוא גבר מרשים כבן ארבעים, גבה קומה וגלוח ראש, שמבלה
את רוב ימיו מאחורי דוכן הפלאפל המצליח שלו במרכז המסחרי של
העיירה המשמימה. על פניו יש לסיימון חיוך לגלגני ששמור לכל
אחד, כזה שמשדר כוח ושתלטנות.

הסיפור של גיל וסיימון מתנהל לאיטו כבר כחצי שנה ללא הפרעה.
יום אחד עובר גיל ליד הדוכן כשהוא אוחז בידה של ילדה כבת שתיים
עשרה.
"מי זאת?" שואל סיימון בסיום העסקה.
"זאת אחותי, שמחה," עונה גיל.
"אני מקווה שאתה לא מראה לה את מה שאתה מביא לי," אומר סיימון
בנימה מאיימת.
"נודניקית," עונה גיל, "מסתובבת כל היום בין הרגליים ולא נותנת
לנשום. אפשר לקבל גם מנה בשבילה?" בלי חריף בבקשה.
"למה מה, אתה חושב שאתה שותף שלי? טוב יאללה, בואו קחו ותתחפפו
כבר מפה מהר."

"היי ילדה, בואי הנה," קורא סיימון יום אחד לשמחה, כשהוא מזהה
אותה עוברת במרכז. "רוצה מנה?"
שמחה מתקרבת בבישנות ונעמדת קרוב לדוכן.
"איפוא גיל?" שואל אותה סיימון ומגיש לה מנה פלאפל. "למה אני
לא רואה אותו בזמן האחרון?"
"יש לו שפעת," עונה שמחה בכנות.
"אז תגידי לו שישלח את החומר איתך. תגידי לו שאני מחכה. קחי גם
מנה בשבילו."

למחרת מגיעה שמחה לדוכן ומגישה לסיימון תקליטור.
הוא מתבונן בה ארוכות ושואל: "ראית מה שיש בתקליטור?"
הילדה מהנהנת.
"מה דעתך? תקבלי מנה כל פעם אם תעשי לי את מה שראית בסרט."
"אולי," פורצת שמחה בצחוק ומסמיקה, חוטפת את המנה ובורחת.

ו...

11/3/04
ההמשך, לצערי הרב, אינו שלי - הוא סיפור אמיתי שנסקר בעיתונים