תינברו, תינברו!
תפתחו את הפה שלכם, תכניסו יד עמוק ותוציאו את כל החרא!
גם את זה שלא צף, גם אותו!
אני בערך כל ראש חודש עושה את זה עם עצמי. פותחת פה גדול, ממש
ענק, דוחפת לבפנים את היד ומתחילה לחטט, זה קצת קשה, אבל אפשרי
לחלוטין (אני מכירה מישהו שיכול לעשות את זה הרבה יותר טוב
ממני, הוא מכניס בקבוק בירה כמעט עד הסוף לפה. יש לו עתיד
בזה...)
וכן, מתחילה לחטט! ולנבור! נשמע קצת מגעיל, אבל זה מה שאני
עושה, אתם צריכים לעשות את זה גם, ההרגשה מעולה!
ואז, אחרי חיטוט קל, אני מתחילה להוציא. את כל החרא. פשוט ככה!
את כל הכעסים, את כל האהבות, את כל הדאגות ואת כל היופי, מניחה
הכל על השולחן. ההההההההככככככללללללל! מין בדק-בית שכזה...
איזו הרגשה נפלאה יש אחר כך, אתם לא מאמינים. תחושת ניקיון,
תחושת ריקנות שממנה אפשר רק להתמלא מחדש.
והרי זו לא בעיה להתמלא שוב, זה ממש שטויות, תנו לי דקה וחצי
באוטו עם הנהגים המצויינים שיש לנו בארץ ואני ממלאה את עצמי
בעצבים שוב.
ותנו לי שניה וחצי עם הבן זוג שלי ואני מתמלאה באהבה שוב.
ותנו לי עוד דקה וחצי של איזה שיר עצוב, והעצבות גם מתמלאה...
בקטנות...
אבל אין על התחושה הזאת.
כל ראש חודש מחדש...
כדאי לכם לנסות.