אני מרגישה מוזר, אני לא יודעת מה לעשות.
אני מבולבלת וחושבת על מה שיהיה לי טוב.
האם אי פעם הוא יחשוב עלי כמו שאני עליו?!
האם הוא ישים לב לקיומי?!
זה התחיל יפה ונמשך טוב,
זה לא ממש עוזר.
הסוף של הסיפור הזה ידוע מראש,
הוא יהיה מר עד ייאוש!
כי ככה זה שאתה מכניס את עצמך לתוך מערבולת של סיבוכים...
אני צריכה להתאהב במישהו בלי הרבה בעיות.
אני מוותרת על משהו אחר, אני לא יודעת אם זו שגיאה,
אני מקווה שלא טעיתי, מה שבטוח שזה כואב נורא.
אין מה לעשות, זו באמת המציאות,
ברוך הבא לעולם האמיתי, ששם כאב בא בעוצמה ממשית.
אני באמת עוד צעירה,
כדי להבחין בדברים האלה מה טוב ומה רע,
ככה זה, מתבגרים, מישהו אמר שזה קל?!
התמימות לאט לאט נעלמת,
והבועה שבה אני חייה נמחקת,
אני צריכה להתגבר על כל מכשול ולנצח הכל,
זה לא פשוט, אבל אני אנצח - נצחון עצמי זה יהיה,
יש בי כוח, אני יכולה לשנות את העולם!
אם לא של כולם אז את שלי,
אני הולכת לאט ובזהירות,
לעבר הבגרות,
רק מי שעדיין לא עבר אותה יבין באמת את ההרגשה...