התצלום מתוך הסידרה  " מה שמלפנים ומה שמאחור " ובהם צילמתי באמצעות חשיפות
מרובות את פנים הבית ואת המראות שמחוץ לביתי.


פח הזבל שמול חלונותי עמד במרכז יצירתי  במחצית השנה האחרונה, לתוכו הסתרגו
נושאים
נוספים;
המדפים בחדרי, צעצועי , החדר ותכולתו , הנשקף מהחלונות המשקיפים לפח , סביבת
הפח.
שנים עסקתי במעקב אחרי ההתפתחויות סביב הפח לשם דיווח למחלקת הנקיון בערייה,
זהו הפח היחיד בסביבה, אליו ולסביבתו מתנקזת האשפה של רבים.
לפני כחצי שנה הביאו מיכל פתוח, הפורס לפני את תכולתו ואת המתרחש בתוכו.
כך החל המעקב , הצילום העבודה, כדי להתמודד עם עלבון הפח הפתוח, נסיון להכיל
את הפח ואת מיקומי ביחס אליו.
בשלב מאוחר יותר עברתי לצלם את גם את החצר האחורית, את העובר  עליה.
החוץ פולש אלי כפי שאני התרחבתי אליו ולתוכו.
מול חלוני מעל הפח, גינה ובה עצי אקליפטוס, תולים בה כביסה. צילמתי את הגינה
שמעל לפח ואת הכבסים התלויים בה, לי מראה העצים הכבסים והחתולים מביא אושר
גדול.
אני עוקבת אחר המתרחש "מתעדת ", הסביבות  המשולבות זו בזו, בחפצים  שלי,
בספרים שלי, בחדרים שלי. משקפים לי אותי.
נתתי את דעתי לכך שלספרים , כבסים, חתולים על פח זבל חלון לנוף ויונים תפקיד
חיוני כמסמן את מעמדם  של המרואיינים בתוכניות תרבות בטלביזיה המוקלטות בסביה
טבעית ( להבדיל מסטודיו ),  ביקשתי למהול את כל היסודות הללו זה בזה בעבודתי
כמו בחיי.
איני יכולה לשבת על מדף מסוים אלא להיות בין הדברים .
באמצעות העבודה המתרחבת אני מתמודדת עם ארועים בחיי שלא נגעתי בהם עד כה בשל
ה"לכלוך" שדבק בהן, דברים ש" עדיף לא לדבר עליהם" .
אני  מעצבת לי תודעה חדשה , הסתכלות אחרת על חיי בוחנת את  השקפותי והשקפות
אחרים .
אני מנקה את תמונת עולמי, מסכמת.