יושב מול כלי לא כלי
חושב על ההיא לא היא
מבין שאין מצב לפגישה לא פגישה
עד שבאה אותה הרגשה לא הרגשה.

זה נתקע בראש כמו נעץ,
קטן דוקרני, כזה שקשה להוציא.
מנסים לוותר, עד שרואים את הדם - זולג מהסנטר.

אז הולכים במקום ודורכים על אותם הקוצים
לא נפגשים כדי לא להתיר את הקשרים,
אבל ממשיכים להעביר מסרים
לא רוצים לפספס הזדמנות לא רוצים להפסיד אחרים.

יש הרבה אנשים בעולם, קצת זמן להכיר את כולם
אבל אם אתעכב על אחד יותר מדי... אגלה שעברו מהר חיי.