צעדתי בצעד בוטח בשבילי העולם,
מאחורי הפרגוד צעדתי כאן לפני כולם.
דיברתי אליכם בקול רם וברור,
ואתם חשבתם שהפרגוד מספר את הסיפור.
וכאשר הקשבתם באוזן חצויה,
הפרגוד לאט לאט השתנה.
הוא כבר לא היה אני והפרגוד,
הוא רק המשיך להשתנות עוד ועוד.
עד שלבסוף הוא מהל מעט את הכבוד,
ושנינו הפכנו להיות הפרגוד.

שיר קצת מבולבל, נחמד, לא ממצה אותי (אוי הצניעות :-) אבל
בהחלט חביב...