כשכואב אני מסתגר.
כשכואב אני מסרב לדבר.
וכואב לי.
כואב לי מבפנים.
הלב שבור, והכאב, כואב יותר מאלפי מדקרות קרח הננעצות במהירות
בבשרי המרקיב.
וכואב לי כבר הרבה שנים.
כואב בגלל משפחה, הורים, חברים.
סיבות שונות, ציפיות גבוהות, חושבים שאני מכונה ללא רגשות.
תלמד, תבוא, תחיה, תמות!!
מצפים שאני אצליח, שאהיה מושלם, ואני, אני סוחב את העולם על
כתפיי, וכואב.
אם ישנה ציפור הנפש, קופידון הרגה ללא היסוס, חציו היו יותר מה
שהיה יכול לסבול, חדר הדמעות נפרץ, ושטפון קדוש מטביע את
הנשמה...
כחתול שחור בלילות הג'ונגל הלחים, המרגיש כשליט בביתו ואינו
מאויים, אינו יודע שאת יופיו רואים כעת דרך צלב כוונות.
וסבלו אינו קיים, בום! וחלף מהעולם.
מזל לחתול.
בום וגמרנו.
ואני, שסובל כבר שנים רבות מנשוא, מייחל לבום, למנוחה לנפש
הדואבת, לציפור הפגועה.
אין רגשות, רק מסכות, אלפי מסכות, אחת לכל אדם, אחת לכל
סיטואציה, אלפי מסכות שיוצרות חומת מגן סביבי, מאחרים
ומפני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.