צמודה - כמו גב אל גב לקיר
זיעה קרה של פחד שהדביקה.
עיניי פקוחות כעצומות לרווחה
רואה כלא רואה דמויות מטושטשות
באות - נעלמות.
זרמים מטורפים כובשים לי את הגוף
תחילה רגליים
היישר מהקצוות, עולים, עולים לאט.
עכשיו כבר במותניים עובר הרטט
הוא מטפסת לאט לאט
עמוד שדרה, הבטן, השדיים.
נשימתי
כנשמתי
זועקת מתוך הצעקה
מן חרחורים מתחננים.
והוא, הרטט כבר הגיע לידיים,
רק לא בראש! שלא יגע בראש
אני עוד מרגישה
אני כמהה לחשוב.
לא שואלים אותי, הם ממשיכים לכבוש.
עכשיו הכל רגוע
כמו שדה פרחים, סגולים או לבנים.
וגם אני שם, שטה עם הרוח. |
