בדירה קטנה של מטר על מטר,
הוא שוב לבד, שותה עוד בקבוק
מרגיש קצת חנוק, נמאס לו לנשום,
אויר מלוכלך...
זה קצת מסובך.

בשתיקה קלה של כמה שנים,
הוא עוד לבד, מחזיק את זה בפנים
עומד בזמנים, בלי שום מציאות,
ובא לו למות...
זה על גבול השפיות.

עד שהוא יתעורר, ויבין,
שזה יום חדש לחיות.
אין לו סיבה, תני לו תקווה
כי הוא לא רוצה להיות
סתם משורר, שכותב,
עוד שירים בלי משמעות.
זה כבר קרה, הוא שוב ראה
שזה יום חדש למות.

בכדור אחד מלא מחשבה,
הוא מנסה, עוצר את הדמעות
כבר כמה שעות, קשה לו לבכות,
רואה שהוא פגיע...
עוד דקה זה מגיע.

בדירה קטנה, קירות לבנים,
הוא שוב לבד, מחזיק את זה בפנים
עובר שלוש שנים, וחי על פקודות,
חיים של חידות...
עליות-ירידות.

עד שהוא יתעורר, ויבין,
שזה יום חדש לחיות.
אין לו תקווה, תני אהבה
כי נמאס לו כבר להיות
עוד משורר, שחושב,
על מילים בלי משמעות.
זה כבר קרה, אין לו ברירה
וזה יום חדש למות.