השמש לא מחייכת, שעות ערביים ואני במגדל צופה ממעל על הכל. היד
מוכנה אצבע על ההדק, הקסדה על הראש והעיניים צופות מתוך משקפת,
מחפשות את העכבר שיפחיד את הפיל.
הדקות חולפות ואת מבטי קלט חתול זכר אשר הולך בשביל המוביל
למגדל ויוצא דרך הגדר, משעמום שרקתי לו בשקט, אך הוא לא
הסתובב, שרקתי יותר חזק והוא המשיך ללכת על האבנים מחוץ לבסיס,
סורק את שטחו ומריח זכרים אחרים שמא פלשו לנחלתו. לבסוף נעלם
בין עצי הזית לעולם שאינו נגלה לעיני.
רשרוש מהשיחים שלושה מטרים ימינה, דרך אותי בעצבנות, כדרך קבע
היד השנייה כבר הרימה את הרובה לגובה אמצע והעיניים סורקות
במהירות. עוד רשרוש והיד על ידית הדריכה והלב רץ לו. מתוך עצי
הזית הגיח גבר, עירום, שגבו מופנה אליי וידו אוחזת בדבר מה אשר
אינו נגלה מבעד לעצי הזית.
זה נדמה כאילו הוא מדבר אל מישהו, חשבתי, לבסוף משך את ידו ומן
העצים נגלית אישה יפיפייה, עירומה. שערה זהוב ומתולתל היורד
לאורך גבה, פניה קורנות עם עיניה התכולות. הגבר שחרחר, עיניו
חומות וגופו חלק כשל תינוק, ולא מבט אחד אליי משניהם...
הם פוסעים לעבר אזור מישורי קצת יותר, ומתיישבים על הקרקע.
ואני נעמד, יוצא ממחבואי, לא חושב על הסכנה שבדבר.
חשתי מהופנט... הם כל כך יפים.
הגבר, מסרק שערות האישה, ונושק בעדינות בפיה, נשיקה עדינה
וארוכה, ידו מלטפת את גופה, וידה מחבקת את גופו, קוראת לו
להתקרב. לאט לאט הם נשכבים, בעודם מתנשקים, מלטפים.
החום הרב התחלף ברוח נעימה, רוח מלטפת, עצמתי עיניי וחשתי
צמרמורת בגופי.
כשפקחתי עיניי, חשבתי שהחלום נגמר, אך טעיתי, גופותיהם לפניי,
דבוקים, על קרקע מישורית לרקע עצי זית ואורות רחוקים.
כעת החלו גופותיהם מרקדים, מתפתלים, מחול אוהבים.
עצמתי עיניים כפי שצריך לעוצמם, והרוח נוגעת...
להרגיש חלק מהם, לחוש בקסם שהאוויר נושא איתו, ולחלום...
פרצי האהבה יוצאים מהם, במחול...
מתלחששים, מנשקים זה את גופו של אחר, ויותר מכל אוחזים...
אוחזים לבל יתרחקו, אוחזים בכדי להתקרב עוד ועוד...
ואני משותק למחזה הנגלה לעיניי... הם כל כך יפים.
הריקוד התעצם כים סוער, עיניהם נעוצות זה בעיניו של אחר...
ולבסוף הים נרגע, משלח גלים אחרונים עד לשקט מוחלט,
גופותיהם מחוברים, נראים כבלתי ניתנים לניתוק...
גם לבי החל לאט לאט להרגע, הרוח הקרירה היא הזכר היחיד לנעשה,
וכבר נגלית השקיעה.
גופי הרגיש לאה, תשוש מן המסע, ועיניי החלו להעצם,
ראשי הורם למראה הגבר אשר נעמד על רגליו ומושך אחריו את האישה,
בצעדים זהירים הוביל אותה אל תוך העצים, חזרה לעולם שאינו נגלה
לעיני, הושטתי ידיי לגעת... ורציתי לקרוא, אך נעתקתי...
לפני שנעלמו בין העצים והתכוננתי כבר לעזיבתם, האישה הפנתה את
מבטה אליי, שולחת חיוך מבויש שנחבא מאחורי ידה, אך נענית
לקריאתו של הגבר ומתקדמת בעקבותיו.
נזרקתי לאחור, ישוב על כסא ובהיתי בשקיעה מדהימה...
נכתב ע"י: סתם חייל.
קלקיליה, מחנה צופים, ספטמבר 2001, מגדל שמירה |
