כשאישה יוצאת החוצה לרחוב וחושפת קצת בשר, כל עדת הכלבים מכל
קצוות הרחוב רצים אליה.
היא לא חייבת להראות את הכל, מספיק חתיכה, מספיק שהם יריחו
אותה ואת ההיענות שלה כלפיהם והם ירוצו.
היא שמחה ומאושרת. בייחוד כשבהתחלה הם קצת חשדנים ואחר כך
מזנקים אל זרועותיה. בייחוד כשהם אוכלים מכף ידה. היא חושבת
שהם נתונים בכף ידה, שהם מתרפסים בפניה, אולם בפועל זאת היא
שנתונה בין שיניהם האימתניות ובכל רגע נתון הם עלולים לפעור את
לסתם האימתנית ולתת בה את שיניהם המושחזות ואולי אף לקרוע אותה
לגזרים.
אז היא שמחה. בייחוד כשהם כבר מכירים אותה ובאים לאכול ממנה כל
יום.
יהיו הכלבים שיבואו מידי פעם, אחרים - נוודים שיבואו לטעום פעם
אחת וייעלמו מנופי חייה לעד ויהיה את אותו כלב נאמן שיבוא אליה
יום יום ויאכל מכף ידה, יכשכש בזנבו לקראתה, ילקק את עורה
ועיניו ינצצו לעומתה.
היא תחשוב שזאת היא שבגללה הוא עליז, אבל היא אינה יודעת או
משימה עצמה לא יודעת, שלמעשה הוא שמח בגלל מה שהיא נותנת לו
ולא בגלל מה שהיא.
היא אינה יודעת, או מדחיקה את הידיעה, שברגע שהיא תפסיק לרצות
אותו, להעניק לו מעצמה וממרכולתה או ברגע שמישהי אחרת תצא
לרחוב ותנפנף מולו בחתיכת בשר אטרקטיבית יותר, הוא יעשה אחורה
פנה ויעוט עליה. אותו מעניינים רק הקיבה הריקה והצרכים. לא
מעניין אותו מה היא חושבת כשהוא בין זרועותיה, מכורבל תחת
גופה, שהיא מרעיפה עליו חיבה, פשוט בגלל שהיא נהנית מזה ונהנית
מלתת.
אותו לא מעניין שהיא בעצם בחורה מעניינת, אינטליגנטית ובעלת
חוש הומור.
כשהוא מביט בה, הוא רואה רק את הבשר המגרה ומרגיש את הריר
הנוטף מפיו.
הוא ירצה רק לקחת ומדי פעם יעניק לה איזה ליקוק נחמד, כך
שתחשוב שהוא שלה.
עד שהוא יברח.
כלבים נאמנים רק כשזה משתלם להם, כמו בני אדם, אבל בני אדם
לרוב אינם נאמנים בכלל.
כשאומרים על אדם שהוא כלב, מעליבים את הכלב.
לא בגלל שהכלב נאמן וחברו הטוב של האדם, אלא בגלל שאין מפלצת
חייתית, אכזרית ואינטרסנטית יותר מאדם.
יותר מגבר...

אז היא תמשיך לחפש כלבים
ותמשיך להאכיל אותם בבשר
והם יאכילו אותה בהעמדת פנים
ובכשכוש זנב.

עולם כמנהגו נוהג...