כל נפשי רוצה בה... כל נפשי חושקת בה... כל נפשי מחכה לרגע
שתוכל לנשק את שפתיה החמות...
כל נפשי רוצה בה עד שכמעט קוראת את עורי מבעד לעצמותי ויוצאת
אליה רק כדי ללטף ולגעת.
אני יושב פה והיא כמה מטרים מאחורי אבל הלב שלי כל כך קרוב
אליה שעוד שניה פגישה תהיה ביניהם והתפוצץ פיצוץ קטלני...
כבר כל החיים אני מחכה לרגע אבל כל הזמן משהו בה עוצר אותי כל
יום אני מגלה משהו חדש בה ומחריד עד מוות ...
היא כל כך רעה... רעה עד שנאה... אך כל השנאה מתפוגגת ואני
עיוור... הכל וורוד... זה נראה כאילו לבבות ומלאכים מקפצים
מעליה...
יום אחד הלכתי אחריה הביתה... היא לא יכולה לראות אותי... גם
לא לשמוע... הלכתי אחריה וראיתי עוד יותר כמה רוע באישה.
באוטובוס לא נתנה לזקנה לשבת וברחוב בדרכה הביתה אפילו לא
העיפה מבט כדי לראות מה קורה שבאותו זמן 100 מטרים ממנה שתי
מכוניות התנגשו וילדה קטנה כחולת עיניים נפצעה... מבט... אפילו
לא מבט קטן...
אז איך זה שאני עוד רוצה בה, אוהב אותה, חושק בה, רק נשיקה אחת
ממנה ואני מוכן... למות...
איך?
אבל שאני חושב על זה לעומק זה לא הגיוני כי אני רואה ובלתי
נראה...

אני רוח!