חדר כולו לבן... ריק!
אין פה ממש מקום לזוז חוץ מכמה מטרים ספורים... כל הלבן
הזה...
זה מרדים... אני משתגע!
מה אסור להגיד את מה שאני חושב מה אסור להביע דעה...
אז אמרתי שאני רואה אנשים תלויים... זה רק העיניים זה לא באמת
אני!
אז מה...מה אני עושה פה... והעיניים נעצמות לאט לאט הידיים
מתכווצות אצבע אחר אצבע...
זה כבר נהיה חלום רק להיות פה... במקום הזה... ותמיד חשבתי שגן
עדן לבן...
ברגע זה גן עדן בשבילי שחור!
אז למה למה אני פה... בגלל שעיניי הקטנות רואות דברים שעיניים
של אנשים אחרים לא רואות...
אני ממש לא מבין את זה...מה חל חוק שאסור לראות דברים
"מפחידים"!!
תגדירו מפחיד... כי אותי זה מצחיק!
חוץ מזה מה הם חושבים שהמקום הזה יעשה אותי נורמלי
בחזרה...ההפך זה רק עושה אותי יותר משוגע!
בכלל מי הם שיגידו שאני לא "נורמלי"...לפחות אני אומר את האמת
ולא מסתיר את זה כמו כולם ומשקר לעצמי...
אז למה אני צריך להיות פה...?
למה אני צריך להיות במקום שאני לא שייך אליו...את האמת שאף אחד
לא שייך לפה!
הראש מתפוצץ העיניים שורפות... מרוב... מרוב הלבן הזה!
אבל שאני חושב על זה אם היה פה שחור העיניים שלי כבר היו
נשרפות מזמן... אז אולי גן עדן באמת לבן?
או... שהוא... בכלל צבעוני!?