כל פעם מחדש, להבלע, לרצות לצרוח שכולם ישמעו אבל שאף אחד לא
ירגיש. להעלם בין כולם, לא לחפש תשובות, לברוח מהכל כמה שיותר
מהר. לתת להם לדבר, להגיד, להגיב, לפגוע, לרמוס, להשפיל,
לרמות, לשקר, לא לתמוך, לתרץ, להתעלם די!!!!, אפילו היא
כבר לא מסוגלת, חזקה חזקה אבל כמה אפשר? ומי אתם חושבים עצמכם,
הא?
חבורת שקרנים אטומים, מציאות של שקרים יצרתם במיוחד בשבילה,
חיוכים של זיוף וצחוק מדומה והכל היה כל כך ורוד, כל יפה.
שקרנים זה מה שאתם, למה חיכיתם? ליום שסוף סוף תתפוצץ לה
הבועה בפרצוף? ליום שהיא תחשוב שכבר אין לה מה לעשות בעולם
הזה? ליום, שהיא תרצה לסיים פה הכל? לאיזה יום בדיוק חיכיתם?
ליום, שהיא תרצה למות?? אז רק דבר אחד קטן יקיריי, היום המיוחל
הגיע, אין צורך להמשיך במסעות ההבל והשקרים, אין צורך להתעטף
במסכות וצעיפים. היום הזה כבר פה, הוא דופק לה על הדלת,
בקרוב היא תיפתח... ותישאב לתוכו, היא כבר לא תבכה, לא תצעק,
לא תילחם, היא רק תביט בכם בעיניים תוהות ותשאל, האם הייתם
שווים חיים שלמים של מלחמה, האם אתם שווים את החיים שביזבזה,
במטרה להגן עליכם? האם אתם, מוכנים לקחת על עצמכם את העובדה,
שהרגתם אותה? בטח שוב תתנערו מאחריות כמו שעשיתם במשך כל
חייה, כמו כדור תזרקו האשמות מצד לצד, קורבנות, הכי קל לחיות
ככה אבל, רק משפט אחד, מאוד חכם- ככה...אסור לחיות, ועכשיו,
אולי היא בוכה עליכם, אולי כבר לא, אולי מתגעגעת אולי כבר
שכחה, רק דבר אחד בטוח, היא שונאת אתכם, עכשיו יותר מתמיד יותר
מהכל.
תפנימו.
10.3.2004
כי הגיע הזמן לזרוק אמת בפנים