זרענו את העצב בגינה,
חשבנו שיצמח לעיתו איזה עץ
אומנם עבר קצת זמן,
אך מולי ניצב הפלא

ענפים מסועפים, צמרת מרקיעה אל השמיים
פירותיו זהובים כשמש, מלאי ברק
לעולם לא אשכח שניסינו לטעום

ימים חלפו, הגינה עטתה את בגדי הסתיו
פה ושם ניתן למצוא עוד את הבזקי הורוד,
בוצעים קשת חד- גוונית
קרן אור מגיחה,
בוקעת את מסכי האפלה

העץ שלנו, אף הוא המיר פניו
כל עלה שנושר נדחק, עירום, לאחת השורות
בנפילתו מותיר שובל אפרורי
פיסת רקיע בוהקת בעיניינו, פתאום נראית חריגה
מיד מתכסה בענניה, ונשמרת מפני הקור הסורר

רשרוש העלים רועם ועד מהרה נשמעת קינתו
צלילים מוכרים ערבים לאוזניי,
נימה שמתנגנת
קולות רעויים,
נשטפים עם זרם הרוח

מה מר גורלכם עליי, יקיריי
וכי עצב לא אוויתם לזרוע
את נשיקתי האחרונה לא הספקתי לחלוק,
וזיכרונה הולך ודועך

עקבותיי הטשטשו בגשם,
וכוכב אין לי שינחה בדרכי
גינתי הפורחת בצבעי האביב,
מפליגה על גבי נהר המתמלא טיפות מלוחות
אנא פתחו שערכם
גם בי משטות העונות
מה קודר גורלנו יקיריי