היא הייתה אחת מאותם אלפי אנשים שמקשקשים בשולי המחברות.
בהתחלה, בבית הספר היסודי היא הייתה מציירת על דפים שהייתה
תולשת מאמצע המחברת. כל מיני גברות לא סימטריות בשמלות נשף וגם
כמה חתולים, כלבים, תוכים ומה לא.
היא לא קראה לזה לצייר כמובן, היא לא חשבה שהיא טובה מספיק,
היא קראה לזה לקשקש, ונהנתה הנאה מרובה לקשקש בזמן שהמורים
דיברו על כל מיני דברים שלא ענינו אותה במיוחד. המנהג נמשך
אצלה גם בשנות החטיבה אך שהגיעה לתיכון היא כבר לא חשבה שתיק
מלא בקשקושים הוא דבר טוב במיוחד וחוץ מזה היא השתדלה להקשיב
יותר בשעורים אז כך שהיא קשקשה פחות ופחות. היא קשקשה בשולי
המחברות עכשיו, ארנבים עקומי אוזניים וכוכבים בזויות מוזרות
ותמיד, אבל תמיד הקפידה למחוק אותם בטיפקס אחר כך.
כתם לבן באמצע המחברת אולי לא נראה יפה אבל הוא נראה הרבה יותר
מסודר מאשר עיניים שמציצות משם.
זה היה לילה אחד באמצע החורף. היא התעוררה משנתה בגלל קול חזק
שנשמע כמו רשרוש של כמה מאות דפים כולם מתנגשים זה בזה בחדווה.
היא התיישבה במיטה מפהקת, משפשפת את קורי השינה מעיניה.היא
עצמה חזק את העיניים ואז פתחה אותם שוב רק כדי לוודא שהיא אכן
רואה את מה שהיא רואה. כל המחברות שהיו לה (והיו לה די הרבה
עקב נטייתה לאגור דברים) התעופפו להם בחדר דפיהן מתעוותים
ומכים אחד בשני.
מתוך המחברות יצאו להם כל הציורים שהיא ציירה. כל אותן הציורים
שלא היה טובים מספיק ונמחקו בטיפקס.
בעוד היא בוהה באימה משתקת הציורים התחילו להתחלק למחלקות
בפינה אחת של החדר נעמדו הכוכבים עם הזוויות המוזרות בפינה
שניה הארנבים, אחריהם החתולים בלי הזנב ועוד ועוד.
"מישהו צורח" היא חשבה בעניין עד שהבינה שהיא עצמה צורחת בלי
יכולת להפסיק.
אמא שלה נכנסה בריצה לחדר "מה קרה?" היא שאלה "הבהלת אותי
נורא!"
הכוכב הגדול חייך "היא לא יכולה לראות או לשמוע אותנו, את
יודעת, אנחנו מחוקים"
"הצצצ..יו...רי..ם" היא ניסתה להגיד אבל אמא שלה לא הקשיבה "זה
היה רק חלום רע" היא התיישבה לידה וליטפה את שערה "תחזרי
לישון עכשיו, הכל בסדר".
היא ישבה לידה קצת זמן ואז יצאה מהחדר וסגרה את הדלת מאחוריה.
"היכון" צעק הכוכב הגדול ובתוך כל היצורים הופיע חור קטן דומה
לחור אקדח "אש!"
זרמים של טיפקס לבן יצאו מהחורים הקטנים וכיסו אותה מכף רגל
ועד ראש. היתה אפילו חוליה מתקדמת שזרקה עליה מדבקות טיפקס.
היא לא יכלה לדבר לא יכלה לנשום רק עיניה היו נקיות מטיפקס והן
התרוצצו בפראות בתושבותיהן כמו ציפורים בכלוב.
"בשביל כל הציורים הנשכחים" צעק הכוכב ואז היא כבר לא יכלה
לראות, להרגיש, להיות.
במקום שבו הייתה נשאר דף לבן אחד שעליו ציור של נערה אחת מחוק
בטיפקס.