היא עלתה מתוך הערפל המסתורי ובידה תיבה.
ילדה לא קטנה ולא גדולה - היא הנערה היחידה.
פניה מלאך וליבה זהב, אותה אחת שתמיד אוהב.
בידה הגישה לי את התיבה ובתוכה גיליתי אהבה.
מגע ידה נתן לי השראה וחיוכה העניק לי רוגע ושלווה.
היא לקחה אותי עמה למסע, אותה נערה שלעולם לא אדע.
אל ארץ לא נודעת, קסומה ומופלאה.
היא הראתה לי את השמש הזורחת ואת היום החדש.
הראתה לי את השמיים התכולים וחיוכה הרחב.
הראתה לי יום חדש שכולו טוב וגילתה לי את אשר על ליבה.
הכל עשתה אותה ילדה שכולה אהבה.
השמש שקעה במערב, חיוכה אותי כבר מזמן עזב.
נותרתי מאחור, אני. ורק מזכרת... עוד נותרה בידי.
אותה ילדה השאירה לי תיבה.
תיבה שכולה רק טוב, ואהבה.