נותרתי מאחור, מריונטה שבורה.
היא מזמן הלכה ואת חוטיי נטשה.
ידי העץ שלי שבורות וליבי מחורר.
היא הייתה לי כל העולם ונראה שזה נגמר.
חשבתי שהיא תחזיק בי לעולמים.
החוטים שבינינו היו מאוחדים וקשורים.
חשבתי ששום רע לא יקרה.
השליתי את עצמי, לקחתי הכל עד הקצה.
כבר עומד אני על התהום והיא מתבוננת.
עומדת מהצד וכאילו צוחקת.
כל החוטים שעד עתה קשרו ביננו, כבר נעלמו.
נותרתי רק אני והמצוק, מאותו היום ההוא.
רוח כבר באה ותופסת את חוטיי הנטושים.
היא מעיפה אותי אל מקומות אחרים.
עכשיו אני עוד מריונטה שתלויה בחנות, למכירה.
עוד מריונטה עלובה בעולם של אהבה ואכזבה.