קִרְאִי אוֹתִי
אֲנִי סֵפֶר פָּתוּחַ
דַּפַּי מְפֻזָּרִים
מִתְעוֹפְפִים בָּרוּחַ
אוֹתִיּוֹתַי מְטֻשְׁטָשׁוֹת
אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַכָּתוּב
אֲבָל אַתְּ בְּנַעֲלֵי הֲלִיכָה נוֹחוֹת
מְטַיֶּלֶת בֵּין הַשּׁוּרוֹת
יוֹדַעַת לִמְצֹא אֶת הַשְּׁבִיל
אֶל פְּרָקִים נֶעֱלָמִים.
קִרְאִי אוֹתִי
יֵשׁ מַה שֶׁנִּכְתַּב בָּרוּחַ
לֹא אֶת הַכֹּל
כִּסָּה הַחוֹל
וְגַם גֵּאוּת הַיָּם
רְאִי מַה מִסְתַּתֵּר בַּשֵּׁפֶל
לְיַד חֲבַצָּלוֹת-הַחוֹף
בֵּין שׁוּרוֹתַי
נוֹגַעַת בְּיָמַי.