אני מתגעגעת ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
כשאני חושבת על זה אני לא רוצה לעשות עם זה כלום.
אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון, אבל לפעמים גם כשיש רצון אי
אפשר לעשות איתו שום דבר. יכול להיות שאני סתם לא אופטימית
מידיי, אבל המשקפיים הוורודות שלי כבר מזמן לא כאלה וורודות.
נמאס לי להתעקש ולחשוב על כל דבר.
אז היה אז מה?
במלא כבר אי אפשר לעשות עם זה כלום. אתה יודע לומדים להעריך
דברים דווקא כשאין אותם, ולי אף פעם לא היה אותך. יכול להיות
שאם היית לוקח אותי קצת יותר ברצינות זה היה אחרת, למי איכפת?
לא לך. מתישהו זה ייראה לי סתם, כי זמן מרפא הכול, אבל עכשיו
זה נראה לי הרבה. אני לא אגיד שאני שבורה ושזה חרא של עולם,
אבל כשאני רואה אותך יש בי פרפרים וזה מספיק. מספיק כדי שאני
אכתוב את זה.
אני גם לא אגיד שאני עיוורת מאהבה ושאני מוכנה למות בשבילך,
אבל איכפת לי, איכפת לי הרבה יותר מידיי.
ניסיתי לא לערב בזה רגשות, אבל לרגשות שלי לא היה איכפת והם
התערבבו בזה מעצמם, בלי לשאול אותי. כששני אנשים נמצאים בקשר,
אי אפשר לא לערב בזה רגשות, לפחות של אחד הצדדים, וזה הצד שלי
הפעם.
אתה מבין, אני מותשת ממך. אני כבר לא רוצה לדעת, אני כבר לא
צריכה תשובות. מה שאני אדע לא יפגע בי. גם ככה אני מלאה
בעיות.
נכון, יש אנשים עם חיים קשים וצרות גדולות, אבל אלה החיים שלי
ואני לא בוחרת ממה יהיה לי אכפת.
אז זהו, אמרתי כמעט הכול.
אני רוצה שתדע שאני מתגעגעת.