מוקדש לאישה "מבוגרת"
מסויימת מאוטובוס מסויים, ולכל חבר מרעיה


בבוקר הוא קם ולא זוכר את החלום
מובטל מרצון אך אדם קשה יום
מפזר שיערו כדי לחוש יפה תואר
אין ספק, הוא חלק מן הנוער

לבוש שחור ולעיתים מפחיד
עם כזה מן הווה מי צריך עתיד?
בכוונה יעבור כאן באמצע, בין שנינו
אין מה לשאול, הוא מהנוער של ימינו

וכשזר אפור-שיער שימיו בעבר
יעבור על ידו בעיקום אף מכוער
אזי ילחש "שמע ישראל אלוהינו
ישמרנו האל מן הנוער של ימינו..."

ובדרך יעזור לזקנה עם הסל
או יחזיר לפלוני צרור שטרות שנפל
למי אכפת, בוודאי עבריין שלוקח סמים
כיאה לנוער של אלו הימים

ובלילה יכתוב עם ירח ודם
על מרכול הכאב שהוא העולם
במקום לסדר את חדרו או ללמוד
הנוער הזה, כמה ממנו יש עוד?!

בשנתו יחלום על אהבה רחוקה
על ריח אישה ומרקם נשיקה
ובבוקר יקום שטוף זיעה ודמעות
את הנוער הזה מעניינם רק חלומות

אין מה לדאוג, בקרוב ייעלם
התבגרות לא בוחרים אבל צריך לשלם
מזל, כמעט הוכיח אותנו על כל טעויותינו
ישמרנו האל מן הנוער של ימינו