New Stage - Go To Main Page

עמית ליבנה
/
עד הגל האחרון

נכנסנו לים, המים היו קרים.
אמרת לי: "אל תפחד, אני לידך"
בלב צחקתי: 'בעצם זו את שפוחדת.'
שאלתי: "תהיי איתי ? תשמרי עלי ?"
ענית: "כן."
"עכשיו שחה קדימה עד לאופק
וכשנגיע תראה כוכב אחד."
שאלתי: "איזה כוכב?"
אבל את שתקת.
שחינו שעה ארוכה בדממה,
הים רוגע, הגלים מלטפים.
ואת כאילו לא שם.
ראיתי אותך, רועדת,
שאלתי: "את מפחדת ?"
ענית: "לא, סתם קר לי"
עצרנו לרגע בלי לדבר,
הבטתי למעלה ולא היה כוכב.
שאלתי: "איפה הכוכב ההוא ?"
ואת לא ענית.
המשכנו לשחות לאט, בדממה.
ראיתי אותך מזילה דימעה.
שאלתי: "את בוכה ?"
ענית: "לא, סתם מים בעיניים."
עצרת ואמרת: "לא נראה כוכב הלילה."
באותו לילה מתו הכוכבים שלך.
כולם נפלו לפני שהגענו.
אמרתי: "בואי ונחזור כבר מאוחר."
ואת שתקת.
בלב הבנתי שהלילה את לא חוזרת,
וכבר לא תחזרי אף פעם.
פשוט רצית שמישהו יהיה איתך
עד הגל האחרון,
שינשק ויכסה
על הכל.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/7/01 13:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית ליבנה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה