ב. אריאלה / שובה |
היא עמדה שם.
בעיניים בוכיות.
ממלמלת כמה משפטים:
אני עוד אחזור.
עוד תראו.
ואז, התנדפה באויר הקריר של הלילה האחרון בשארית חיי.
מרחפת מעליי, בעננה סמיכה ושחורה.
שובה היה ברור.
אך לא צפוי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|