נכנסנו לים, המים היו קרים.
אמרת לי: "אל תפחד, אני לידך"
בלב צחקתי: 'בעצם זו את שפוחדת.'
שאלתי: "תהיי איתי ? תשמרי עלי ?"
ענית: "כן."
"עכשיו שחה קדימה עד לאופק
וכשנגיע תראה כוכב אחד."
שאלתי: "איזה כוכב?"
אבל את שתקת.
שחינו שעה ארוכה בדממה,
הים רוגע, הגלים מלטפים.
ואת כאילו לא שם.
ראיתי אותך, רועדת,
שאלתי: "את מפחדת ?"
ענית: "לא, סתם קר לי"
עצרנו לרגע בלי לדבר,
הבטתי למעלה ולא היה כוכב.
שאלתי: "איפה הכוכב ההוא ?"
ואת לא ענית.
המשכנו לשחות לאט, בדממה.
ראיתי אותך מזילה דימעה.
שאלתי: "את בוכה ?"
ענית: "לא, סתם מים בעיניים."
עצרת ואמרת: "לא נראה כוכב הלילה."
באותו לילה מתו הכוכבים שלך.
כולם נפלו לפני שהגענו.
אמרתי: "בואי ונחזור כבר מאוחר."
ואת שתקת.
בלב הבנתי שהלילה את לא חוזרת,
וכבר לא תחזרי אף פעם.
פשוט רצית שמישהו יהיה איתך
עד הגל האחרון,
שינשק ויכסה
על הכל.