אם הייתי פוגשת אותך, הייתי משפילה מבט ומסמיקה הייתי מחזיקה
את עצמי מלבכות דמעות של אושר, אושר מזה ששמת לב אליי לילדה
שרק מחפשת קצת אהבה. גם אם היית מרביץ, מקלל ומעליב יש לי
הרגשה שהייתי אוהבת אותך רק בגלל שזה אתה.
אני הבחורה הקשוחה והישירה מרגישה פרפרים בבטן כל פעם ששמך
עולה.
איזה שם יפה.
אולי זו רק אובססיה כמו שכולם אומרים.
אני כמהה אליך, לעיניים היפהפיות שלך שכל פעם לוקחות אותי יותר
ויותר עמוק.
הייתי רוצה לשמוע את קולך, להרגיש את אצבעותייך מרפרפות על
פניי, להסתובב כל היום שהריח שלך עליי.
להביט לך בעיניים ולטבוע בכל הירוק הזה, שסוחף אותי ובגללו אני
מחסירה פעימה.
כל יום אני יושבת ומהרהרת... מה אם היינו ביחד?
ואת התשובה לצערי לא אוכל לדרוש.
כבר הרבה זמן אני לבד, אולי אני מתבודדת, או שבעצם יש לי חסכים
רגשיים.
רוב הזמן אני מעדיפה להדחיק ולפעמים אין ברירה.
אולי אני רוצה אותך בגלל שאתה הוא הבלתי מושג?
ואולי אני רוצה את הבלתי מושג כי אולי אני מפחדת לגלות שטוב לי
לבד?
הרבה שאלות ואף לא תשובה.
מעניין באיזה נתיב אני אמצא את עצמי?
כי כרגע אני בצומת דרכים.