לכל חילו אז קרא,
די סבלתם צרה.
מושיעכם הנני וכזה אשאר,
יסורו מפני טרול ואוגר.

מגינו באחת ופטישו בשניה,
זרועותיו סביב המלכה כרוכות טרם יעל האניה.
זוהי דרכי ומשימתי, אהובתי יפת עין,
לא אנוח ואשקוט, עודנו חוגר האופל כלי זין.

על ההר אז עמד,
חברו לאחיו אלף וגמד.
הקשיבו יצירי האופל, שמעו קריאתי,
לא אדום ואנום עד כי סרתם מאדמתי.

ועברו שנים שניים,
והנה שב הגבור, נבחר השמיים.
הביטו בבן המלכות, לאויביו אין נקם,
ועתה עלינו למלך זה יוקם.

אמש שלום לעמו,
אך לא ארך יומו.
מה זו המגיפה, הקוראת עליי תיגר?
והיאך דמי שלי מיד בני ניגר?

מה זאת עשית, אביר מוות, הייתי לך לאב,
ועתה חוגר הנסיך את זו הלהב.
בת שאול היא, אבוי לכל אוייבך,
אך היום בוא יבוא וזו תתבע אף נשמתך.

שקעה השמש על הארץ וחזרו השדים,
על נפשות בני עמי, ניביהם החדים.
לו רק יכולתי, לזה האויב...
לו רק שמעתי לקריאת העורב.