עין חומה וגדולה
דומעת אחריך בחרש
אתה מתקדם בדרך שלך
מדחיק עבר ושוכח
אך היא אינה רגועה
חושבת עליך ורוצה רק בך

עוברת ממיטה למיטה
ומחדר לחדר
אך אלו רק פניך החרוטות בליבה
יופיה עצוב ומהמם
יופי נסתר לעיתים
ריסים ארוכים מעטרים את פניה
ריסים שחורים רטובים

אתה ממשיך, לא מביט לאחור
בנתיב אחד וקבוע
מנסה לא לחשוב על יופיה המשכר
מנסה לשכוח את פיה ששיקר
ואת התקופה והרגשות ההעזים
ששום מרחק לא יכול להעלים

והיא מחכה עם שביב של תקווה
שאולי תבין את הסליחה שלה
והיא מוכנה להשתנות בשבילך
כדי שתאמין שהיא אוהבת אותך
וממיטה למיטה היא נשחקת
היא זקנה כבר אך עוד זוכרת
ולא תדע היא שכפרח צעיר נקטפת
ושמה היה המילה האחרונה שאמרת