היא טופחת קלות על אחוריו בזמן שהוא גומר, כמו שטופחים לתינוק
שפולט מזון חצי-מעוכל, מעודדת אותו לשחרר לתוכה את כל מטענו.
"די, די," מרגיעה ומלטפת את ראשו בשעה שהוא מתייפח לתוך הכרית,
"די, די."
אחר-כך נחלצת תחת גופו הכבד, יוצאת מהמיטה וקורעת אותו לגזרים
של נייר. העיניים תולות בה אשמה כאשר היא משליכה את הגופה
לזבל.
חודש אחר כך היא יולדת דיונן. "בדיוק כמו אבא," היא אומרת
וטופחת על גבו בשעה שהוא פולט עליה אוכל חצי-מעוכל מעורב עם
דיו.
לפעמים, כשיש לו התקף אסטמה באמצע הלילה, היא אורזת להם מעט
ממתקים ונוסעת איתו לים - הוא עדיין בפיג'מה. הלחות מקלה על
קוצר הנשימה. הם מביטים על השמיים בצורה פואטית. איך קוראים
לזה, אתם יודעים, כשנושאים מבט אל השמיים בצורה פואטית? והיא
מספרת לו על אבא והים, וגזרי העיתון שנסחפו בזרמים החמים
להוננולו. ואיך הדייגים שם תפרו אותו מחדש, ועכשיו הוא עובד
בתור דחליל ומביט בדיוק באותה צורה פואטית על השמיים, אבל
בצידו השני של כדור הארץ.

כשיגדל, הדיונן, יכה את אשתו. בהפוגות, בתקופות האלה, שאי-אפשר
ללכת מטר בבית מבלי להיתקל באיזה חפץ בגלל עשן הקרב, הוא יסע
לים ויביט על השמיים באותה צורה, ויחשוב על אבא שתמיד כתב
מכתבים נורא יפים על השמיים והכוכבים, עד שהגיע ההוריקן ההוא
לאי ותלש אותו לעזאזל.

סופט פורן לא עושה לו לגמור. דברים שהם רק כמעט, לא מזיזים לו.
הוא מכה את אשתו כדי לא לדמיין איך הוא הורג אותה. אבל לא הולך
לזונות כדי לא לדעת מה היא אהבה אמיתית. ואתה יודע שהיא
אמיתית, כשמישהי כל כך מתאמצת לקבל את הכסף. אין אהבה יותר
אמיתית מאהבה שתלויה בדבר.

קוראים לזה ספין-אוף, והוא היה רוצה להיות יותר כמו אבא, שידע
איך להנות מהכמעט וההחמצה שממלאים את חייהם של כה רבים מכם. כי
מה יותר כמעט ופואטי מלהביט בכוכבים ולעולם לא להגיע אליהם.
הוא שואף מהסיגריה, ואז מהמשאף וחוזר לבית.