...
איזי הניח את הסדנביץ' החצי אכול שלו על השולחן ופנה לעשן את
המקטרת שלו, כמו בכל יום, בתוך הדירה הכפר סבאית שלהם. פאני
כבר מזמן לא התרגשה מהקטעים על איזי, היא ידעה שהוא עושה את זה
רק בשביל להרגיז אותה, ולהוכיח שהיא חסרת סבלנות וביקורתית
מידיי. ואכן פאני הייתה אישה קשה, אבל האישה הקשה שאיזי עשה
אותה. ככה זה היה תמיד, גם כשבאו אורחים, הרמת גבה אחת מצדו של
איזי ופאני הייתה מיד משתתקת ומתכווצת בפינה שלה. אלו היו
היחסים בינם כבר שנים, והיא ידעה שככה הוא מאושר, וזה מה שהיה
הכי חשוב לה, האושר הנקי והמזויין שלו. הם היו נשואים כבר יותר
מ-37 שנה, עוד מעט שלושים ושמונה שנים, ועדיין הנחמה שלה מכל
הקשיים היא התקווה שאולי, אם היא תתאמץ ממש חזק,זה יחזור להיות
כמו שזה היה בהתחלה. היא נזכרה בפעם הראשונה שהיא ראתה אותו,
היא ניסתה להתקבל לעבודה כמזכירה בכדי לממן את קרירת הציור
שלה, זאת שאימא שלה אמרה לה שאם היא הייתה משקיעה בעצמה כמו
שהיא משקיעה בציורים שלה אולי גבר אחד יעשה לה טובה ויכניס
אותה להריון, ומשם כבר לא תהיה לו ברירה חוץ מלהתחתן אתה. היא
הסתכלה על השלט כניסה המכריז "משרדו של איזי פיגוולף-עורך דין
ויועץ בנושא גירושין". היא נכנסה למשרד המטונף שלו, ולא יכלה
לתאר את עצמה כובדת במקום שכזה, היא שאלה בחשש אם כאן הראיון
למשרת המזכירה. היא נזכרה בעיניים שלו משוטטות לארוך הגוף שלה,
את ההרגשה הזולה שהיא הרגישה באותם דקות שנראו כמו נצח.
"תתפשטי!" הוא אמר בטון תקיף ובטוח בעצמו, כאלו מובן מאליו,
כאלו תסריט כלשהו שלכולם היה והם כבר שיננו בעל פה, אבל היא
מעולם לא קיבלה. "סליחה?" היא שאלה בטון חושש ומבולבל. "אמרתי
ש-ת-ת-פ-ש-ט-י!" הוא הדגיש כל הבהרה במילה, וכל הברה העבירה
צמרמורת בגופה של פאני.

היא הסתכלה על הסנדביץ', ממש נעצה בו מבטים, זה היה כריך פשוט
למדיי, היה בו את כל ה שהוא אהב בכריך ,לחם מחיטה מלאה ,נקניק
הודו טרי, מלפפונים חמוצים גדולים חתוכים לאורך, חסה טרייה,
טיפת מלח ומיונז דל קלוריות. כמובן ששום סנדביץ' שלה לא יהיה
מושלם בלי מיץ הלימון הסודי שלה, שאיש אינו עומד כל מרכיביו
הסודיים. הם כבר לא יוצאים לאכול במסעדות, רק בימי הולדת של
איזי, ואם יש לו מצב רוח אז גם בשל פאני.נהיה להם את ההרגל של
הזקנים, לאכול בבית כי "המחירים של היום הם לא המחירים של
פעם", פאני חשבה לעצמה איך זה נשמע לצעירים של ימינו, אבל באמת
שפעם היה אפשר לקנות ארוחה למשפחה לשמה במחיר שהיום מישהו משלם
לכוס יין וחצי סלט. זאת לא קמצנות רק חסכנות, כי נכון שצריך
לנצל כל רגע בחיים, אבל צריך לשמור על רמת חיים מסוימת. הם גרו
בדירה קטנה יחסית, הם לא היו צריכים בית גדול כי ילדים מעולם
לא היו להם, וגם לא חיות מחמד, מכיוון שפאני אלרגית לכל חיה
שיש, או שפתאום צצה לה אלרגיה. איזי כיוון את עשן המקטרת
ישירות לפאני, שאפילו לא הסתכלה עליו רק שתקה ובהתה ברצפה. "שת
מפחדת ממני?", הוא שאל בטון ספק ציני ספק עוקצני שכזה. "לא",
היא ענתה בחשש. "בטח שאת מפחדת ממני, את מתה מפחד שיום אחד אני
אעזוב אותך ואברח עם כל הכסף שאת מתקמצנת עליו לאירופה עם
ליאת". ליאת הייתה המזכירה שלו, אישה צעירה כוסית נטולת שכל
וללא שום הסמכה לתפקד כמזכירה."לא, אני לא מפחדת ממך", פאני
ענתה לו בשקט,ואחר כך הסתכלה עליו לראות אם הוא מאשר את התשובה
שלה או אם היא שוב טעתה.

ושוב הם במשרד המזוהם שלו, והיא עירומה לגמר ומתפללת שזה ייגמר
כבר, הוא נהנה מזה יותר מידיי,הצחוק המרושע שלו, התגלגל והפך
את הכל לאיטי יותר ומחריש אוזניים. אחרי שהוא גמר, היא התחילה
להתלבש אבל הוא עצה אותה. "אל תתלבשי, אני רוצה  להסתכל
עלייך", הוא אמר לה,והיא הרגישה עוד יותר נבוכה,אבל מה היא כבר
יכלה לעשות? היא הרי ידעה מה יקרה אם היא תחזור הביתה לאימא
בלי עבודה...אימא שלה תתכחש לה לנצח. אך למרות הגועל והסלידות,
פאני הרגישה מעין משיכה חולנית לאיזי, והצחוק שלו התגלגל בחדר
והרעיד את הקירות בחזקה עד שהזמן עבר והם חזרו למקומם בשנת
2001 בדירה שלהם, אי שם בכפר סבא.

"את ממש סמרטוט את יודעת,מה לעזאזל חשבתי לעצמי כששכבתי אתך?!
תראי מה נהיה ממך?! את כל כך מכוערת שגם אם היו משלמים לי לא
הייתי מסתכל עליך?!", איזי צווח לתוך אוזנה של פאני, והיא
שינתה את קולה לטון תקיף "מה קרה? גם את ליאתוש הכנסת
להריון?". "כן" הוא אמר והשפיל מעט את ראשו, ולאחר מספר דקות
נזכר שהוא שולט בה התפרץ "כן, ועכשיו אני והיא נוסעים מכאן,
אנחנו מאוהבים והולכים לחיות ביחד, ושלא לדבר על זה שאני מעדיף
משהו הרבה יותר קשה וצעיר, על פני משהו זקן ורפוי שכמוך". אז
הוא נעמד על רגליו,והתחיל ללכת לכיוון הדלת, אך לפתע נחנק,
נופף בזרועותיו ונפל ארצה חסר רוח חיים.
"כן,זה מקרה ממש חולני ועצוב", הפקד אמר והסתכל על האישה
הבוכה, ואז פנה אליה ושאל אם היא הייתה מודעת למחלה הנוראית של
אימה, ואם קרה משהו בעבר שהיה יכול לרמוז על אי שפיותה, והאישה
אמרה שהיא לא ראתה סימנים לכך מעולם. אנשים במשטרה כיסו את שתי
הגופות, האחת של הגבר הזקן, והשנייה של האישה הישישה. הפקד
הציע לה לנסוע לחופשה או להיות עם קרוב משפחה לזמן הקרוב בכדי
שתוכל לא להיות לבד, בייחוד לא עכשיו. פאני לא ענתה, רק הנידה
את הראש לחיוב וחייכה חצי חיוך מיואש. היא עלתה על המונית
ונסעה לכיוון הבית השומם באזור הרצליה.שם פתחה לה את הדלת
צעירה יפיפייה שחיבקה אותה בהתרגשות ועליצות. "אימא?!"קראה
הצעירה"מה לקח לך כל כך הרבה זמן? כמעט פספסנו את ההסעה שלנו
לטיסה!". ופאני ענתה "ליאתי, לא הייתי מפספסת את הטיסה הזאת
בעבור שום הון שבעולם".