זה סיפור על נערה שלא ידעה להרים את קולה.
היה היתה נערה צעירה שמאז היוולדה היתה שקטה שקטה... לא היה זה
משום ששמרה תמיד על שלוותה. לא ולא! כבר מיום היוולדה נבהלה
היא עצמה מעוצמת זעמה על האיש שחבט באחוריה. מדוע הכל חייב
להיות כה אלים? כה גס? מדוע לא היה יכול האדון המרושע בבגדיו
הלבנים לברכה ולשאול פשוט לשלומה? היא נופפה בידיה הקטנות
והוציאה קול חלוש אך האדון רק חייך והעיף אותה לידי אישה
אכזרית עוד יותר שעטפה אותה במשהו קשה ומרוט והעבירה אותה
לאישה נוספת. זו היתה עוד יותר גרועה מקודמיה שכן חייכה למראה
סיבלה של הפעוטה.
הפעוטה רק בכתה בקול חלוש חלוש...
גדלה הפעוטה והפכה לילדה. בת 3 היתה כשאמה למדה אותה שוב ושוב
לשתוק. "בנות טובות מקבלות דברים טובים בחיים, מלמעלה", אמרה
לילדה. "בנות טובות לא צריכות לדרוש דבר", והילדה הפכה אט אט
ללא נשמעת. היא ניסתה לקחת בשקט מבלי לבקש כל דבר שרצתה וניסתה
לדבר כמה שפחות אך מדי פעם בפעם היה גרונה פוצח מעצמו בשירה.
בשירתה היתה מבטאת את כל רצונותיה אך במילותיה של מישהי אחרת.
עברו השנים ושירתה גברה. היא שרה לעצים ולשמיים, למרצפות
שבביתה ולכביסה, לכוסות ולצלחות, אך לעולם לא לאף אדם. עתה
בתור נערה כולם ניסו להשתיקה והנערה ניסתה לשיר יותר בשקט,
ויותר בשקט עד שלבסוף רק הרוח שמעה את קולה.
יום אחד הגיע למקום איש מוזר. שמועות עברו מבית לבית על האיש
שלא דיבר מעולם... השמועה הגיעה גם לביתה של הנערה. "אומרים
שלא ניהל שיחה רגילה בחייו!", שמעה את אחיה הצעיר אומר.
הנערה החליטה לבדוק את הדבר. היא יצאה את ביתה לעת ערב. כמובן
בחשאי, בלי שאף אחד ישים לב..
לאחר מס' דקות הגיעה אל הכיכר. "היודעים אתם אמצא את האיש
שאינו מדבר?" לחשה ימינה לעוברים ושבים. "איך אוכל למצוא...?"
ניסתה שמאלה. אף אחד לא ענה. שוב התעצבה היא. אם אתה לא צועק
ודורש אף אחד לא מודע לקיומך אך איך תוכל לצעוק?
פתאום עלה קול שירה בגרונה
" אמרו לי אמרו אנשים מכפרי
איך והיכן אמצא את נערי
הן זהו זה שהגיע אך אל הכפר
והולך הוא בלי שיח באזור הכיכר..."
|
