|
5 לפנות בוקר
והעיר מתערטלת מולי
בצבעי אפור ולבן
ואני עמה..
מחכה בשקט
אל מול הקיר
למגע הלהט של נשימותיך
על צווארי.
שנייה
דקה
חולפת של ציפייה
משאירה אותי חסרת נשימה
להרגיש
להרגיש
אותך.
חדרנו
עמוס ניחוחות קטורת זהובים
נהפך לבית תפילה.
מיטתנו-מזבח.
תקריב אותי!
תקריב אותי!
אתה
החוט המקשר ביני לבין אלוהים.
אתה
ספר תפילה הפתוח
למעני.
ואני ואתה
מאמינים בחשאי
בדתנו החדשה.
ואין יפה יותר
מדומיה חרישית
של עיר השקועה בשינה.
ואין יפה יותר
מדמותך הכהה
המתפללת לפניי
בחשיכה.
מוקדש לאיתי. |
|
|
החיים, זה כמו
קיר מזכוכית,
שאני מטפסת
מעליו כדי לראות
מה יש בצד
השני.
דוגמנית בתובנות
קיומיות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.