אני פושט את חולצת הטריקו. כוסאוחתק. אני מסריח מזיעה. אני
נכנס למקלחת הקרה והמעוררת יוצא תוך דקות ספורות. עוטף את
איזור חלציי במגבת ירוקה. מביט על השתקפותי. אני מסדר מעט את
השיער שהתקרזל לו. מורח דיאורדורנט רול-און בבית השחי, לובש את
תחתוניי הבוקסר הצמודים במהירות ויוצא מחדר האמבטיה. אני נכנס
לחדר ומדליק טלויזיה. ערוץ האופנה. מתרפק על המיטה ומחליק את
מכשיר הפלאפון אל תוך ידי. "מה המצב מאיה מותק? הכל טוב?
יופי... רוצה לבוא אליי?" היא רוצה. יופי לא יהיה משעמם. אני
זורק על עצמי חולצה גברית לבנה ומכנס ג'ינס ונועל נעליים. אחרי
הכל אני לא אקבל את פניה כשאני כמעט עירום. מה היא תחשוב? שהיא
באה רק לדבר אחד. והרי זה ממש לא מה שאני מחפש. בעצם זה ממש לא
מה שאני רוצה שהיא תחשוב שאני מחפש. עוד מבט חטוף במראה וחיוך
גמלוני לעצמי המעיד על כך שאני מרוצה. מתבשם קצת בבושם של
דולצ'ה ומכבה את הטלויזיה. צלצול פעמון. אני ניגש בצעדים
קלילים ההופכים איטיים יותר ככל שאני מתקרב אל הדלת, שלא תחשוב
שרצתי. היא עוד תתלהב. פותח את הדלת כמו אל יווני. אבל בסטייל.
שלא תקלוט שתכננתי את הפוזה מראש. היא נכנסת ומדביקה לי נשיקה.
אנחנו נכנסים לחדר. "רוצה לראות סרט?" אני מדליק את הטלויזיה.
נשכב על המיטה. היא מתיישבת בקצה. "בואי תתקרבי. תרגישי בנוח,
את יכולה להוריד נעליים." אנחנו מורידים נעליים. אני מושך אותה
אליי. תוך כדי הסרט, אני מחליק את ידי בין רגלייה. חיוך זדוני
מתפשט על פניה. כעבור עשרים דקות אנחנו כבר בסיגריה. "אחח...
איזה כיף." צלצול טלפון קוטע לי את השאכטה האחרונה. "היי נטלי.
איפה אני? בבית... עוד מעט הולך לישון. אם אני מתגעגע אלייך?
הרגע הלכת!... נדבר מחר. ביי.
-"מי זאת הייתה?"
"סתם, ידידה."
אני זורקת את הטלפון על רצפת חדר האמבטיה. שטפתי אותו מעליי
ופתאם רציתי אותו איתי שוב. בצעדים כושלים אני נכנסת למיטה.
מתכסה עד מעל לראשי "עדיף שאלך לישון, גם הוא עוד מעט הולך
לישון." אני ממלמלת אל תוך הכרית.
עוצמת עיניים בכבדות ונרדמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.