קצת בגדים, לבנים, כלי רחצה
בשקית מנמל תעופה
הוא צרר ופנה בתנופה
אל דלת ביתו ויצא.
לא אמר הוא שלום לילדות
רק עמס השקית על שכם
ופנה והתחיל ללכת
נעלם תוך דקות אחדות.
לא ידע אי יניח ראשו
לא היה לו גם זמן לחשוב,
רק רצה את ביתו לעזוב
שיניחו אותו לנפשו.
וסובב הוא עתה לבדו
השקית אחוזה בידו...
מתוך מחרוזת הסונטות: "שירי בדד" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.