מדוע שאכתוב?
מדוע שאכתוב באותן מילים
שפגעו בי
שהיו לפילגש של אהובי,
מדוע אחרוט בהן את איך שארגיש
אם הן נשות הסוד
של אותו האיש.
הן צורבות וכואבות
והן רק מילים פשוטות
ונראה אותך, ניצב מולן
צרור של מילים
כמו צבא של עם,
אינן בודדות עוד- הן מנחמות
ומלטפות
הן מורות דרך
הן רז וערך.
ומה אני?
ומה אנחם, ומי אלטף?
ומה אשאל, כשיש כמותן עוד אלף.
אינני תו, ותו לא פסיק
אינני זיח, לעומתן אני רק מעיק.
אני שואל, ואומר
אני טועה, ומאתגר
אני אדם - עם מילים משל עצמו
אינן הן דפוס או כתב, הן נפשו
ואותן לא יכתבו
ואותן - לעולם לא ידעו.
מי יעריך נפשו של אדם
שהוא ספר נעול לכל העולם?!
אחתום בסיומת ללא מילים
לא אתן להן לדעת גם אותי! |
