הארון שלי, הוא לא לוקסוס, הוא די פשוט. נכנסתי אליו מזמן. בת
כמה הייתי? 7? 6? כשאבי היכה אותי על הפנטזיה הראשונה שסיפרתי
לאחותי, והיא ציטטה אותו, והוא, מפוחד, היכה אותי וצעק?
את הדמיון לא הצלחתי להשתיק, ולכן הטריק הפשוט והנדוש של בנית
חומות היה לי המוצא היחיד. עד היום. לפעמים צליל הממטרות בערב,
פריחת יערה, קול התור הקורא לאהובתו מזכירים לי שהם ישנם, שאני
עודני, ודי בזה.
הארון שלי מגדיר עבורי גבולות, בונה לי את חיי, מגע נעים, חם.
הוא שומר בחוץ מה שבחוץ, בפנים מה שבפנים.
לפעמים ניסיתי לערבב, והייתה סכנת אירוזיה לקירות, אז תיקנתי
מהר: טלאי של עץ, כמה מסמרים. מסמרי ברזל גדולים, שלא תהיה כל
טעות ושיזכירו לי, שורטים אותי, אבל מהן שריטות, בינינו, מול
קרע בקיר הארון?
בבוקר הוא משמח אותי בחיוך של ילדים קטנים. האושר של האמהות
הוא לראות את החיוך גם כשאיננו אלא כאב או קיטור או אפילו
חטיפת כריך מבוהלת בדרך לאחר לבית הספר, זה בעצם היותך. להיות
נחוצה.
אחר כך אני מעזה להציץ. הקירות שקופים יותר, אבל הכל במידה
ובשליטה. חושפת, אחרי נסיונות לא קלים, מאד בהקפדה, רק מה
שראוי. מחביאה מאחורי העץ הכבד, האמין, את מה שלא אסתטי.
ובכלל, הארון שלי, הוא מאפשר לי להיות אסתטית כל כך - תלתלים
בחום בהיר, פרועים במידה...
מעולם לא פתחתי באמת את דלתות הארון. פתיחה מקרית, לרווחה,
גורמת לי לנעוץ באימה כאב לתוך כף ידי, שיניים בבשרי, קללות על
ראשי, סכין בליבי, שלא תשכחי!!! אם יצאתי, השארתי אותי בפנים,
שתשמור. אם נגעתי, זה היה מגע של רוח רפאים (כן, אתה שם, אתה
יודע את זה? אתה הרגשת?!).
הארון שלי נוגע בי. לבד מהתינוק שנושך אותי הוא היחיד שבאמת
מצליח להשאיר בי סימנים. אני רוצה לצאת ממנו. אני רוצה אותו
ורק אותו לעד. אני יודעת לבכות בו ולצחוק בו ולשיר בו ולשמוח
ולכתוב
אני שכחתי אם אני האמיתי זה  בפנים או בחוץ.
אני כבר לא חושבת שזה משנה כל כך.
אני רוצה להיות שתיים, ככה נכון לי, לא לוותר, כילדה קטנה,
להיות זו שבפנים וגם זו שבחוץ.
לחיות את הזמן כשני קוים דקים, מקבילים.
אני צריכה לשמור עלי.
הרשלנות שהייתה פעם המיטה עלי אסון.
אני מחזקת קירות, עוד מעט חורף. לכאורה הגשם ינקה וישטוף, אותי
ואת העולם. לכאורה אסתטיקה תמלא את חיי למודי הסחי. ריח מופלא
של שמן לבנדר ינדוף מן הקירות שיחמם קמין גדול כל הלילה.
את האמת אני רוקמת כוילון עדין: שלבי עוטה למינות עדינות של
כפור, דק גביש ומנצנץ.