ביושבי על גג בית המדרש, משקיף על הכלום.
הכתה בי הרוח הגדולה, הנוראה.
כטלטלת גבר, כדור על ארץ.
בחזרה אל טיול לילה תל אביבי,
אל תוך מדורת השבט.
נמלטתי.
לרוץ, הרחק, לרוץ, לרוץ.
בין מאורות ומדורות עליהם שופתים,
סירים של  אפור מבעבע.
וברקע שעון קוקייה (מיושן היטב) מכה.
שוב, שוב, שוב, שוב.
ושוב רוח מכה בי, שוב אני על גג בית המדרש.
ברעש עצום ,בכוח ובצלצול.
להתפוגג אל הכל-כלום.