להוסיף לרגע
עוד נפח מילולי,
משא שיישאר
איתו ואחריו
לכשיתמוגג.
פיסות אמת אקראית
רושמת לעצמי
בידיעה שאראה
את יום המחר,
בציפייה שלא אכיר
מחדש.
בנקודת מפגש זו
של עבר, הווה, עתיד
על הדף או מבעד לו-
עוד מתקשה אני
לקבוע תבנית.
ויודעת-
לצפות ולהשלים,
לצפות ולהשלים.
רשימותיי בעל כורחן
תוצר לוואי של בהייה-
תועה
טועה
שוכחת.
בעווני,
מראה עיניי
חותם
נפחו של רגע.
שנית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.